יצירת מציאות

יצירת מציאות

במצב של חוסר מודעות, המציאות היא זו שמובילה את תהליכי חיינו. אנו מאפשרים לכוחות החיים או למציאות של משהו אחר לקבוע מהלכים בחיינו אנו.

תאריכים בעלי משמעות מהווים סיבה מצוינת לאיזשהו סוג של חשבון נפש. הם נותנים לנו אמתלה לעצור רגע, לסדר את המחשבות ולבדוק מה היה לנו עד כה. אנו יכולים לנצל את חילופה של שנה בשנה להערכות מחודשת, לאיפוס מונים וכיוון שעונים ולראות כיצד ניתן לשפר עמדות.

למען האמת אני חבה את תודתי ללוח השידורים של ערוץ 2 על שנתן לי את הרעיון לכתיבת מאמר זה. אורי גלר מיודעינו, וכל יתר האוחזים במטות האשליה מראים לנו בדרכם את השליטה המוחלטת שלהם במחשבה וכתוצאה מכך את השליטה על המציאות.

האם באמת זו אשליה? האם זהו רק מופע קסמים ואחיזת עיניים שנועד לשעשע את הקהל ולהעלות את אחוזי הצפייה של הערוץ? או לשאלה מכיוון אחר – מהי המציאות ומי האוחז בה? יש תשובה ברורה אחת – המציאות היא סובייקטיבית והיא נכונה אך ורק לחיי המתבונן. שני אנשים שחוו בו זמנית את אותה סיטואציה יתארו אותה באופן שונה לפי ראות עיניהם, לפי הקודים שמנחים את עולמם הפנימי ולפי החוויה האישית של כל משתתף באירוע. לכן, המסקנה המתבקשת היא, שכל אחד עם המציאות שלו ולא קיימת עבורו מציאות אחרת. אם כך הדבר, מי שולט במציאות שהיא רק שלנו? כאן ישנן שתי אפשרויות: 1. המציאות שולטת בנו. 2. אנו שולטים במציאות.

במקרים מסוימים, או כפי שאנשי הרוח נוהגים לכנות – במצב של חוסר מודעות, המציאות היא זו שמובילה את תהליכי חיינו. אנו מאפשרים לכוחות החיים או למציאות של משהו אחר לקבוע מהלכים בחיינו אנו. במצב כזה נמצא את עצמנו אומרים משפטים כמו:
"בגללו לא קיבלתי קידום..."
"היא גרמה לי לאחר..."
"היא הרסה לי את כל התוכניות..."
"הוא לא נותן לי לאהוב אותו..."

כלומר, מוקד השליטה לא בידינו אלא בידי גורם חיצוני. למען האמת, זהו מקום די נוח להיות בו, שכן אנו מפילים אחריות על מישהו אחר ומסירים אותה מעל כתפנו. אפשר להמשיך כך לנצח, אך מה לגבי הרצונות שלנו? האם הם יכולים לבוא לידי ביטוי ומימוש כאשר לא אנו מובילים את העגלה? אם אתם ברי מזל ויש התאמה בין רצונות החיים לבין הרצונות והשאיפות שלכם, אז הרווח כולו שלכם. אך כפי שבוודאי שמתם לב בעצמכם לרוב אין זה כך. הביטו סביבכם. העריכו את מצבכם. האם אתם שבעי רצון מהדרך שבה החיים שלכם מתנהלים כרגע? האם אתם מסופקים מחיי היום יום שלכם?
אם התשובה שלכם חיובית, אשרכם וטוב לכם. ומי ייתן ותהה זו תחושתכם לאורך כל הזמן שהוקצב לכם על כדור הארץ. המשיכו כך ויתרה מזו – לימדו אחרים כיצד להגיע למצב הזה.

במידה ותשובתכם אחרת, משהו כמו: "לא כל כך...", "יש כמה דברים שהייתי משנה...", או "איך יוצאים מהפלונטר הזה..." זה בדיוק הזמן לבדוק מי מנהל את החיים שלכם – אתם? מי באמת אוחז במושכות? מי מוביל את המהלכים ומי אחראי לקבלת ההחלטות?

אם באמת הגעת למקום שבו אתם חשים אי נוחות בנוגע לחייכם ולדרך שבה הם מתנהלים, ואם באמת הגעתם למקום שבו אתם מחפשים את השינוי, כנראה שהגיע הזמן לשנות. והדרך היעילה ביותר לעשות זאת היא פשוט - לעשות! לקחת יוזמה, לקחת אחריות וצעד אחר צעד לחולל את השינוי המבורך.

עצם הופעתו של הרצון הוא הרמז העבה ביותר לכך שיש בידכם גם את היכולת. אמר זאת הרצל לפני שנים רבות: "אם תרצו אין זו אגדה" והיום אנו יודעים שהוא צדק. אין זו יכולת שניתנה ליחידי סגולה – כל אחד יכול. ישנם אלו שיוכלו לעשות את התהליך בכוחות עצמם וישנם אלו שיחפשו אחר סוג כזה או אחר של הדרכה. כל הדרכים כשרות.

בנקודה זו הרשו לי לשתף אתכם בחוויה האישית שלי: אחד הדברים שהיה לי יותר קשה לקבל בכל תהליך המודעות שעברתי ושאני עדיין עוברת (אין לזה סוף...) הוא שהאחריות על חיי היא שלי בלבד. כל מה שקורה לי ועובר עלי הוא תוצאה של מעשי או אי מעשי. נוכחתי, לעיתים בדרך הקשה, שהכל בידיים שלי ושאם אני רוצה משהו אני צריכה, כך או אחרת, לפעול כדי להשיגו. "עשר אצבעות לי יש כל דבר עושות הן" הוא לא רק שיר ילדים זוהי גם דרך חיים.

לא נותר לי אלא לאחל לכם לשנה החדשה שתשכילו לנצל את זמנכם וחייכם על הצד הטוב ביותר! אף אחד לא יכול לעשות זאת יותר טוב מכם.

אהבה גדולה