חופשיים? אחריות ומחויבות אישית

& חופשיים? אחריות ומחויבות אישית

תקופת האביב מסמלת יציאה מעבדות לחירות, ותקופה של התחדשות וצמיחה. אולם האם אנחנו באמת חופשיים?

תקופת האביב מסמלת יציאה מעבדות לחירות, ותקופה של התחדשות וצמיחה. אולם האם אנחנו באמת חופשיים? האם יש בנו את החירות לעשות את מה שאנחנו רוצים ושואפים? האם הכבלים החברתיים והסביבתיים אינם קושרים אותנו בסוג מסוים של שלשלאות בלתי נראות המגבילות את צעדינו?

אין ספק שתקופה זו נותנת לנו הזדמנות לבחון את מידת החירות שלנו ולראות איזה כבלים ומגבלות אנו נדרשים לפתור ולהסיר על מנת להרגיש חופשיים יותר.
תחושת הכבילות, חוסר האונים והרגשת אובדן השליטה, נוצרים מתוך מצב של התנגשות בין דרישות הסביבה לבין הרצונות והמאווים שלנו. כאשר אילוצי הסביבה גוברים על הצרכים והרצונות הפנימיים, אנו מרגישים כמו מי שהחירות ניטלה ממנו.

המפתח למעבר מתחושת הכבילות לתחושת השחרור מצוי בידינו. לקיחת אחריות להסרת הכבלים ופתרון הקונפליקטים הכרחי לשינוי המצב.

השלב הראשון
בהסרת הכבלים הינו ההכרה בעובדה שיש התנגשות בין צרכים ורצונות פנימיים לבין מציאות סביבתית.

השלב השני
הינו זיהוי והגדרת צרכים ומאווים אישיים – מה חשוב? מה אני רוצה? מה סדר העדיפויות? על מה אני מוכן להתפשר ועל מה לא?

השלב השלישי
במקביל להגדרת הרצונות, יש להבין את  מגבלות הסביבה – מה נדרש ממני? מה מצפים ממני?מה הרצונות של האחר? מהם הכוחות המופעלים עלי ומהן הנסיבות הסביבתיות?

השלב הרביעי
והמשמעותי ביותר הוא לקיחת אחריות על יצירת התאמה והלימה בין הצרכים והרצונות (מאווים אישיים) לבין דרישות וצרכי הסביבה. 

זיהוי הצרכים הפנימיים (מודעות עצמית) במקביל להבנת הסביבה החיצונית (מודעות סביבתית) הינה מיומנות לא פשוטה.פעמים רבות איננו מגדירים לעצמינו מה אנחנו רוצים ומה באמת חשוב לנו, כי הורגלנו מגיל צעיר להתחשב בסביבה ולוותר על רצונותינו. לעיתים אנחנו חושבים שאנו יודעים מה נדרש מאיתנו, אולם הבנה זו מתבססת על פרשנות סובייקטיבית הנשענת על דפוסים והרגלים אוטומטיים/