חג השבועות

& חג השבועות

חג השבועות, אחד משלושת הרגלים, המסכם את ספירת ימי העומר בא לציין מאורע בעל חשיבות נדירה ויוצאת דופן במעגל החיים היהודי. על שבועות בקבלה במאמר שלפניכם

חג השבועות, אחד משלושת הרגלים, המסכם את ספירת ימי העומר בא לציין מאורע בעל חשיבות נדירה ויוצאת דופן במעגל החיים היהודי. ללא ספק מדובר באחד החגים החשובים והמכוננים שבתולדות העם היהודי. מעמד הר סיני ומתן תורה לעם ישראל היה מאורע חד פעמי שאין לו אח ורע בכל ההיסטוריה האנושית. מליוני גברים נשים וטף, בלב המדבר זכו לשמוע ולראות במו עיניהם את התגלות הבורא במופע אור קולי אדיר עצום ורב ככתוב: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה" (שמות יט, טז').

התורה עצמה מצהירה כי אף עם לא זכה להתגלות שכזאת וממלא לא התקיים אירוע שכזה מאז ימי עולם ככתוב: "הֲשָׁמַע עָם קוֹל ד' מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ, כַּאֲשֶׁר-שָׁמַעְתָּ אַתָּה—וַיֶּחִי " (דברים, ד', ל" ג). כזכור, תורת ישראל ניתנה ביום החמישים מאז יציאת מצרים. אם נחקור במבט מעמיק יותר, נוכל להבחין שהמוטיב הזה משתקף בספירת חג השבועות, וזהותו של יום החג מתבטאת דווקא ביום החמישים לספירה. אם כן, הסוד מונח במספר 50 עצמו.

על פי הקבלה עולם הטבע מבוסס על מערכות של שבע. בזמן, יש שבעה ימים בשבוע. במרחב, נקודת המרכז יכולה להתפשט לשישה כיוונים מנוגדים: ארבע רוחות העולם, למעלה ולמטה. כשנקודת המרכז עצמה היא הגרעין שסביבו הכול סובב. המלה שבע שורשה " שָׂבֵעַ" -  גדוש, המורה על עולם המבטא מיצוי שלם של כלל האפשרויות. מכאן נבין שכל מה שמעבר לשבע, מייצג משמעות על טבעית החורגת מגבולות הגשמיות. עדות לכך ניתן למצוא במילה שמונה, ששורשה "שָמן", ומייצגת דבר שחורג מגבולות עצמו. ולכן לא לחינם ברית המילה, נערכת ביום השמיני, יום שמתעלה מעל לכל העניינים הארציים ומחבר בברית איתנים את האדם עם בוראו. נמשיך להתקדם עם הרעיון. התרחבותה המלאה של ממלכת הטבע מתבטאת בהכפלת המספרים שבע בשבע, כשהתוצאה היא 49. אם נוסיף עוד אחד נגיע ל-50, מספר שמסמל את היכולת לרומם את כל הפרטים ולהיכנס לתחום חדש ונעלה יותר.

יתרה מכך, חכמי הסוד מייחדים את ארבעים ותשע הימים הללו לתקן בהם פגמים אשר נפלו בשבע המידות שעליהן העולם בנוי. שהרי ידוע כי העולם הוא אדם גדול והאדם הוא עולם קטן .שבע מדות אלו הן: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד מלכות, שכל אחת מהן כלולה מכל השבע. כלומר שאם אין גבורה עם החסד אין זו מידה טובה. תארו לעצמכם אדם העושה חסדים ללא גבולות, בסופו של יום הוא עלול להזיק לעצמו וממילא מידת החסד שבו תיפגם ונמצאת חסרה. כך גם שאר המידות שכולן נעשות שלמות רק אם כל שאר המידות מתלוות עימהן. ולכן מחלקים חכמי הסוד את ימי הספירה שבהם צריך לתקן כל פגם במידות אלה ובכל הכלולות בהן לשבעה שבועו . שהראשון כולו חסד והיום הראשון הוא החסד שבחסד והיום השני הגבורה שבחסד והשלישי התפארת שבחסד וכן כל שבעת הימים עד האחרון שהוא המלכות שבחסד. השבוע השני כולו גבורה והיום הראשון בו החסד שבגבורה והשני הגבורה שבגבורה וכן הלאה עד היום השביעי שבשבוע השביעי שהוא המלכות שבמלכות.

 אלו הו הימים בהם ספרו עם ישראל מיום צאתם ממצרים ועד שבאו להר סיני והתייצבו לקבלת התורה שהוא היום החמישים חג מתן תורה שהיא שער הקדושה החמישים. ולכן כל מה שנפגם לאחר כן במידות אלו אינו זקוק לטהרה חדשה אלא רק השתדלות לחזור לטהרה ישנה שנשתרשה בעם ישראל במעמד הר סיני. קשר שלא ינתק לעולם והבא להיטהר בימים אלו מסייעים אותו מן השמים המסוגלים לטהרה יתרה מכל ימות השנה.

טרם מתן תורה ההתייחסות המקראית לעם ישראל נעשית בצורת רבים ככתוב "ויבואו.. ויסעו.. ויחנו" (שמות, יט', ב') אך בהגיעם להר סיני הדברים נאמרים בגוף יחיד "ויחן שם ישראל". מכאן משתמע כי כל הנוכחים היו בבחינת "כאיש אחד בלב אחד". קרי, במטרה משותפת ובאחדות כוללת שהיו תנאי מקדים והכרחי להתממשות אירוע בעל השפעה עמוקה כל כך על צביון העם. מעמד הר סיני סימן יותר מכל את לידתו, התמצקותו והתגבשותו של עם ישראל ובא להנציח את המאורע החשוב ביותר בתולדות האומה.

הסיפור הקבלי של חג שבועות מופיע בזוהר במילים: "רבי שמעון בר יוחאי היה יושב ועוסק בתורה בלילה ההוא שבו הכלה, היא המלכות, מתחברת ומתקדשת לבעלה". כך פותח הזוהר את המאמר "לילה דכלא" (ליל הכלה) אותו נוהגים לקרוא בליל שבועות. אם כן מי היא הכלה? מדוע נקראת מלכות? מי הוא בעלה? ובכן הזוהר בשפתו הרב גונית והאומנותית מלמד כי בליל שבועות האדם נמצא בתחושת חסרון רוחני, כי החושך תמיד קודם לאור וככזה אינו בר מציאות העומדת בפני עצמה.

הכלה - רמז לכלל נשמות עם ישראל המתאחדות ומתקדשות בליל שבועות לקראת הבעל - הוא הבורא, האור העליון שכולו אהבה לברואיו משפיע אל המלכות, היא התאספות כל הנשמות הפרטיות לכדי נשמה אחת כללית הנקראת "כלי", דרכה ניתן לצקת את אורו של הבורא לתוך עם ישראל. נפלא לגלות את גישת התורה המזהה את מושג "השכינה" כהאנשה נקבית המגלמת את מושג האהבה המוחלטת שבהתגלות הבורא. על כך יעידו מדרשי חז" ל המזכירים כי הביטויים "שכינת האל", " כנפי השכינה" ו"זיו השכינה" נקשרים בהיבט הנקבי שבבריאה. חכמת הקבלה מלמדת כי בשבועות השכינה במלוא הדרה מתגלה לעם ישראל במעמד הר סיני, מוקפת שיירת מלאכים יחד עם ישויות שמימיות שיש להן התלבשות גשמית כמו לתורה ולכנסת ישראל המבטאים את כריתת הברית הקדומה שנעשתה בזמן מתן תורה בין הבורא לעמו.

 מכאן ניתן בנקל להסיק כי היהדות איננה רק דת מיגדרית בהיבט כללי, היהדות היא גם זהות לאומית שורשית. להיות יהודי משמע להשתייך לעם נבדל בעל שפה, ארץ, היסטוריה, ערכי תרבות ומשימת חיים ייחודית. יתרה מכך בחג השבועות מתגלה היחס לדת ולאלוקות לאו דווקא במובן הדתי-רוחני, אלא בהשקפת עולם חינוכית - ייחודית לחיים על כלל ההיבטים גשמיים ורוחניים כאחד, כאלה העולים בקנה אחד עם הכתוב בתורה, ספר ההדרכה המשפיע ביותר על כלל האנושות. ביום השישי לחודש סיוון, יציינו בשמחה יהודים ברחבי העולם את שהתרחש לפני למעלה משלושת אלפים שנים בהר סיני. תורה ישראל הגדירה בדיוק את היסודות המוסריים והחוקיים ואת רעיונות השלום, הצדק, הצדקה והאחריות החברתית שאפשרו לעם ישראל להקים אומה נאמנה לאידיאלים רוחניים, אומה ששרדה אלפי שנים בפזורה ועדיין נאבקת על זכותה הלגיטימית להתקיים בארצה. ובעצם כל זה התחיל ביום בהיר אחד על אותו הר שם במדבר שם צמח לו עם הנצח.

מוגש בברכה

ליצירת קשר ופרטים נוספים על יצחק אהרון