נס גדול יהיה פה

& נס גדול יהיה פה

חג חנוכה נקרא גם "חג האור", מכיוון שהוא מסמל את תחילת ההתפתחות הרוחנית של האדם.

כל פעולה בעולמנו, מהקטנה ביותר ועד הגדולה ביותר, מופעלת על ידי כוחות רוחניים. חוק האהבה הוא המפעיל את המציאות וכל חגי ישראל הם רצף מחזורי של עבודה רוחנית
לפני כמה ימים הלכתי עם בני למסיבת חנוכה בגן. פרצתי לי נתיב דרך הילדים המשולהבים וההורים החמושים במצלמות משוכללות, מתביית על מגש הסופגניות ליד המטבחון.

בצד עמדו כמה הורים, שקועים בשיחה ערה. אבא של זוהר התווכח עם אבא של אריאל, "מה פתאום חג דתי?" הוא אמר, "הרי כל הסיפור של המרד, עם המעטים מול הרבים, זה בדיוק המיתוס הציוני של גבורה, ועצמאות..."

אבל אבא של אריאל לא השתכנע. "רגע, אז איך אתה מסביר את התפילות? ומה עם נס החנוכה, וטיהור בית המקדש?"

"נו, אלה סתם סיפורים עממיים", אמר אבא של זוהר, ואמא של ארז פסקה, "רבותי, זה הכול שטויות. איזה נסים ואיזה מיתוסים? חנוכה זה עוד חג פולחן של הילדים. פסטיגלים, פקקים, בצקים מטוגנים והפסד יקר של עבודה. אולי פעם הוא היה רלוונטי, אבל היום נשאר ממנו רק אוסף של סמלים".

לגבי דבר אחד הסכימו כולם: שחנוכה, כמו כל חג בעצם, מורכב מסמלים. אבל האמת היא, שאמא של ארז טעתה, כי חג החנוכה ובעיקר המסר שהוא טומן בחובו, רלוונטיים מאין כמוהם.

חוזרים אל המקור
המקור של חג החנוכה, כמו גם המקור לכל חגי ישראל, לא נמצא בסיפורים היסטוריים. אלה אכן עשירים בסמלים. למעשה, כל החגים והמנהגים שלנו, נקבעו על ידי מי שהנהיגו את העם לכל אורך הדורות - המקובלים.

המקובלים יצרו את הרצף המחזורי של החגים כדי להזכיר לנו את המסע הפנימי שעובר כל אדם בדרכו למימוש עצמי, מסע שמבטיח חיים רוחניים מלאי שמחה ותענוג אינסופי.

חנוכה נקרא גם "חג האור", מכיוון שהוא מסמל את תחילת ההתפתחות הרוחנית של האדם.

לא ברור? אז בואו נניח לרגע את הסופגנייה בצד, ונשתדל לשפוך קצת אור על המקור.

הריבה נמצאת בפנים
במציאות שאותה אנו חיים, קיים רובד חיצוני ורובד פנימי. במילים אחרות, רובד גלוי ורובד נסתר. למשל, את כוח המשיכה אי אפשר לראות, לשמוע או למשש. אבל לאחר שתפוח אחד מפורסם נפל מהעץ, יכול כיום כל ילד לחייך למראה עלה שנושר, ולהגיד "אהה, הנה דוגמא לכוח המשיכה..."

אלא שהרובד הנסתר של המציאות לא מסתכם רק בכוחות פיזיקאליים.

המקובלים מספרים לנו ש"אין לך עשב למטה שאין לו מלאך מלמעלה, שמכה בו ואומר לו גדל" (בראשית רבה י', ו').

"מלאך" בשפת הקבלה, אינו יצור מעופף שצמד כנפיים שקופות על גבו, אלא כוח נסתר שפועל עלינו. כלומר, כל פרט או כל פעולה בעולמנו - החל בתנועת האטומים ובגרגירי החול וכלה בפעולות ההרסניות ביותר של האדם - מופעלים מ"למעלה".

מדובר בכוחות אדירים, שנעלמים מהבנתנו ומנהלים את חיינו. הם עושים זאת על פי נוסחא מוכתבת מראש, שנקראת "חוק האהבה והנתינה" או "חוק ההשפעה לזולת".

סביר להניח, שבנקודה זו הייתה אמא של ארז קוטעת אותי מיד ומתריסה לעברי, "איזו אהבה ואיזו נתינה. תפתח ת'עיניים ותסתכל מה קורה מסביב. החיים כאן נראים כאילו שיש חוק אהבה שמנהל את המציאות?!?"

זה נכון. קשה לנו להסכים עם דברי המקובלים, מפני שעדיין אין לנו היכולת לראות, ובעיקר להבין, כיצד באמת מתנהלת המציאות השלמה של חיינו.

המקובלים, אלה שהצליחו לממש את חוק האהבה ולחיות על פיו, כתבו על כך במיוחד עבור הדור שלנו. הם תיארו את התקופה הנוכחית כנקודת זמן שבה יבשילו התנאים, וכולנו נוכל לממש בינינו את מה שהיה עד היום נחלתם של יחידי סגולה.

כותב על כך הרב קוק: "כשם שהאדם צריך להתרגל אל הטבע החומרי וכוחותיו... יותר מזה צריך ומוכרח הוא להסתגל לחוקי הטבע הרוחני, שהם יותר שולטים במציאות כולה, שהוא חלק ממנה". ואיך כל זה קשור לחנוכה?

יוונים, מכבים ומתייוונים - הכול בתוכנו
אחת ההפתעות שמתבררות לאדם מיד עם תחילת לימוד הקבלה האותנטית היא, שכל המערכת היפהפייה הזו של הכוחות הנסתרים והממדים הנוספים, לא נמצאת 'אי שם למעלה', אלא במקום אחד בלבד - בתוכנו.

בתוך כל אחד מאיתנו מקופלים כל העולמות, הממדים הנסתרים, לצד הנטיות ההרסניות והאגואיסטיות, וגם כל התענוגים הגדולים שמעבר לכל דמיון.

על כך כבר כתבו גדולי המקובלים "האדם הוא עולם קטן" (מדרש תנחומא, פקודי, ג'). כלומר, את כל סיפור החג והדמויות המפורסמות שמככבות בו - כמו: מכבי, יווני ומתייוון - הם מסבירים כאוסף של כוחות הפועלים בתוך אדם אחד.

הדרבי הפנימי
אז דמיינו שקיבלתם כרטיס ליציע ב'משחק דֶרבי פנימי' שמתנהל בין שלושה משתתפים - ה"יווני", ה"מכבי" וה"מתייוון". שלושתם כאמור, קיימים בכל אחד מאיתנו. 

ה"יוונים" שבנו מסמלים את האגו החזק, המודע, השולט. התכונות שמאפיינות אותם הן הרצון להתענג וליהנות, גם אם זה על חשבון הזולת. ל"יווני" שבנו, לא אכפת לנצל ולהרוס את הזולת - הטבע שלו פשוט דוחף אותו לפעול רק לטובת עצמו.

נקודת ה"מכבי" שבתוכנו, היא נקודה קטנה ועדינה, שלא רבים מודעים אליה. היא מרגישה את הריקנות ואת חוסר התכלית ששורים מסביב, ומסמלת את הנטייה הפנימית העדינה שלנו לרוחניות. דרך נקודה זו אנו מרגישים מדי פעם שאנו חיים ב"חושך", ומחפשים את ה"אור". מחפשים את הדבר האמיתי שייתן לנו טעם בחיים, ויהפוך את חיינו לשלמים יותר.

ה"מתייוונים" הם אותה נטייה פסיבית שלנו להיכנע לשליטת האגו.

נטייה זו מקבעת אותנו בדפוסי המחשבה שהתרגלנו אליהם, תחת הנורמות החברתיות שהכתיבו לנו. ה"מתייוונים" מנסים להפחיד אותנו מפני השינוי שמציע ה"מכבי", ומלווים את נימוקיהם בתירוצים בסגנון: "מה כבר אפשר לעשות?", "כולם ככה", ו"בחייך, אתה מגזים, המצב אמנם לא משהו, אבל גם לא כל כך גרוע".

וזה נכון, המצב בהחלט יכול להיות יותר הרבה יותר גרוע. השאלה היחידה היא, האם לכך אנו ממתינים?

הכניעה ל"יוונים" מביאה ל"התייוונות" הפנימית. תהליך שמתרחש בשקט, כמו סרטן שמתחיל להצמיח גרורות בזמן שהאדם לא מודע לכך. ואז, בוקר אחד, האדם מתעורר. בוקר אחד מאוחר מדי...

מתעוררים אל האור
בשלב שבו מופיעים באדם ה"מכבים" - הרצונות שתובעים שינוי פנימי, הוא נדחף להתמודדות אל מול האגו. בתחילה ההתמודדות נראית לו חסרת סיכוי, אולם כשהוא יוצא למלחמת "מעטים מול רבים", הוא זוכה לעזרה ממקום לא צפוי - ל'עזרה מלמעלה'. עזרה זו היא נס החנוכה המפורסם.

"נו באמת, לשנות את הטבע?" אני יכול כבר לשמוע את הספקנים שביניכם רוטנים.

ובמבט ראשון זה באמת יכול להיראות חסר סיכוי, במיוחד אם בדיוק סיימתם לצפות במהדורת החדשות היומית, או סתם חזרתם מסיבוב סידורים בעיר...

הרי כל כך הרבה פעמים התעצבנתם על האטימות של המערכת, ועל חוסר ההתחשבות של השכנים, או הנצלנות של הפוליטיקאים, ובעצם, על מה לא?

ופעם עוד האמנתם שאפשר לשנות פה משהו, אבל איכשהו השגרה, הדאגות והמשכנתא השכיחו את העניין לגמרי. וזה לא משהו אישי. כי לא רק לכם זה קרה, כולנו עוברים שלב שבו אנו רוצים לשנות את עצמנו ואת העולם, ובסוף מוותרים.

ומצד שני, זה כן אישי. כי השינוי חייב להתחיל מבפנים, הוא מתחיל אצל כל אחד מאיתנו. אבל גם זה לא חידוש גדול, אנשים רבים מדברים על כך ש'השינוי מתחיל בתוכנו'. אלא שלא ברור להם איך עושים אותו.

השיטה: בימים ההם ובזמן הזה
חכמת הקבלה מסבירה לנו איך לבצע את השינוי הפנימי במדויק. לאורך אלפי שנים מימשו המקובלים את השיטה על עצמם ורכשו ניסיון, בטרם החליטו שהבשיל הזמן להפיץ אותה ברבים. ולכן, דווקא היום, אנו עומדים בפני נקודת הכרעה קריטית מאין כמוה.

ממש כמו בסיפור של חנוכה, אנו נדרשים להכריע בין הנטייה הפסיבית של ה"מתייוונים" לבין ההבטחה של ה"מכבים" לחיים המבוססים על נתינה ועל אהבת הזולת.

תכלס, מה לעשות? הפעולה היחידה שנדרשת, היא לפתוח את הלב לשינוי פנימי-אישי, שיוביל גם לשינוי קולקטיבי באמצעות התפשטות חכמת הקבלה האותנטית. ואז מתוך החושך, הספקות והגאווה, משהו יתבהר. זהו הנר הקטן, אותה נקודה פנימית שמתחילה לבעור. זהו ה"מכבי" שיוצא לדרך.

שיהיה לכולנו חג חנוכה שמח !!