הפרת האיזון

& הפרת האיזון

כל מרכיבי הטבע פועלים על פי חוק האלטרואיזם, נמצאים באיזון עם סביבתם ויוצרים מערכת הרמונית. כאשר מופר האיזון מתחיל האורגניזם להיהרס, ולכן היכולת לשחזר את האיזון מהווה תנאי לקיום החיים.

"האדם הוא בעל החיים היחיד שמסמיק, והוא היחיד שצריך" (מארק טווין)
כל מרכיבי הטבע פרט לאגו האנושי פועלים על פי חוק האלטרואיזם, נמצאים באיזון עם סביבתם ויוצרים מערכת הרמונית. כאשר מופר האיזון מתחיל האורגניזם להיהרס, ולכן היכולת לשחזר את האיזון מהווה תנאי לקיום החיים. למעשה, כל כוח ההגנה של הגוף פועל לשמירת האיזון, וכשאנו מדברים על גוף חזק או על גוף חלש, כוונתנו ליכולתו לשמור על איזון. שמירת האיזון מחייבת כל פרט לפעול בצורה אלטרואיסטית כלפי המערכת שהוא חלק ממנה, והיא העומדת בבסיסה של ההרמוניה הכוללת של הטבע ושל שלמותו. אם פרט מסוים אינו מציית לעקרון החיים, עקרון האלטרואיזם, הוא מפר בכך את האיזון. שני המונחים הללו, אלטרואיזם ואיזון, כרוכים אפוא זה בזה כסיבה ותוצאה.

בכל היצורים, פרט לאדם, מוטבעת תוכנת איזון הגורמת להם לבצע בכל עת פעולות הנדרשות לשמירת האיזון. הם יודעים תמיד כיצד לפעול, ולכן אין הם נתקלים במצבים לא ברורים שבהם אין הם יודעים מה עליהם לעשות בקשר לעצמם או בקשר לסביבתם. הם אינם חופשיים לפעול כאוות נפשם ומשום כך ודאי שאינם יכולים להפר את האיזון בטבע. רק בנו לא מוטבעת תוכנת איזון שכזו.

"אדם, אל תבקש עוד אחַר מביא הרע לעולם, אתה לבדך הוא" (ז'אן ז'אק רוסו)
הטבע אינו מטביע בנו מלידתנו ידיעות ואינסטינקטים במידה מספקת המאפשרת לנו לחיות באיזון. כתוצאה מכך איננו יודעים בוודאות מהי הדרך לקיום נכון, זאת אומרת מהי הדרך לאיזון עם העולם הסובב אותנו. היעדר תוכנת האיזון גרם לכך שהתפתחותנו נעה בכיוון אגואיסטי, שהולך והתעצם מדור לדור. הדבר ניכר בעיקר במישור החברתי: הדרך שבה האדם מנסה לספק את הרצון ליהנות שלו אינה מתחשבת בקיומם של האנשים האחרים ואינה משלימה אותו. איננו שואפים להתחבר לזולת באופן אלטרואיסטי כנהוג בטבע. יתר על כן, איננו יודעים שבזה דווקא טמונה ההנאה המושלמת שאליה אנו כה שואפים, שכן מצב האיזון הוא המצב המושלם, המאושר ביותר, מצב שבו הכול מתנהל בהרמוניה ואין צורך בהתנגדות כלשהי או בבנייה של חומות הגנה למיניהן.

אם נתבונן בתוכנו פנימה ניווכח שכל אחד מאיתנו חושב על קיומו שלו בלבד, וכל יחסיו עם הזולת מכוונים רק כלפי שיפור המצב שלו עצמו. כדי לשפר ולו במקצת את חיינו היינו מסכימים לכך שהאנשים שאיננו זקוקים להם פשוט ייעלמו. אף ברייה אחרת בטבע מלבדנו אינה מתייחסת לסובבים אותה בכוונה להסב להם נזק, לעושקם ולנצלם. אף ברייה אינה יכולה לחוש סיפוק מדיכוי הסובבים אותה ותענוג מסבלם. רק האדם יכול לשאוב הנאה מצערו של אדם אחר. אמרה ידועה טוענת כי בטוח הרבה יותר לעבור ליד אריה שבע מלעבור ליד אדם שבע...

"האדם הוא האכזרי מכל החיות על פני האדמה" (פרידריך ניטשה)
השאיפה האגואיסטית שהתפתחה בנו מדור לדור, לספק את עצמנו על חשבון הזולת, מנוגדת לשאיפתו הבסיסית של כוח הטבע - להעניק לכל פרט חיים וקיום אופטימליים. לכן האגואיזם האנושי הוא הכוח ההרסני היחיד בעולם, הכוח היחיד המפר את האיזון במערכת הכוללת של הטבע.

"הצד השווה שבכל בריות העולם הוא שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להיבנות על חורבנו של חברו. ולא חשוב כאן כלום הוראת ההיתר שכל אחד ממציא לעצמו, על פי כיוון המתאים לו" - כך טוען בעל הסולם, והוא מוסיף: "האדם מרגיש שכל בריות העולם צריכים להימצא תחת ממשלתו, ולשם תועלתו הפרטית. וזהו חוק ולא יעבור. וכל ההבדל הוא רק בדרך בחירתם של האנשים. שהאחד בחר לנצל את הבריות על ידי השגת תאוות נמוכות, והשני על ידי השגת ממשלה, והשלישי על ידי השגת כבוד. ולא עוד, אלא שאילו עלה הדבר בלי טורח מרובה, היה מסכים לנצל את העולם בכל אלו יחד: גם בעושר וגם בממשלה, וגם בכבוד - אלא שנאלץ לבחור לפי אפשרותו ויכולתו".

מובאות אלה לקוחות ממאמר של בעל הסולם שכותרתו "השלום בעולם". מעניין הדבר, שכדי להתוות את הדרך לחיי שלום, קודם כל יש לבאר היטב את הטבע האגואיסטי שלנו. בעל הסולם מסביר כי לאמיתו של דבר אין זה מקרי ואין זה מגונה שהאגו שבנו גדֵל עוד ועוד. מהלך זה מיועד להבהיר לנו מהי בדיוק הסטייה שלנו מן החוק הכולל של המציאות, חוק האלטרואיזם, העומדת בבסיס כל הבעיות שבחיינו, ולהניע אותנו לתקן אותה.