קבלה- השאיפה לאיזון

& קבלה- השאיפה לאיזון

כדי להגיע לאיזון עם העולם על האדם לדעת מי הוא, מה טיבו של העולם הסובב אותו וכיצד ניתן להגיע להשתוות הצורה עימו.

כשהיינו ילדים, נראה היה לנו כי העולם מלא בכוחות שונים, כדוגמת הרוחות והשדים שבסיפורי האגדות. בשלב מאוחר יותר, הבחנה זו נעלמה לה בהדרגה, אם כי גם היום נדמה לנו לא פעם כי הכוחות הללו קיימים. למען האמת, אנחנו מחפשים אחריהם בכל רגע ורגע. אנחנו מבקשים לדעת את העולם שבו אנחנו חיים, מכיוון שלולא כן לא ניתן להיפטר מתחושת חוסר הודאות ולהתקיים בבטחה.

מתוך סקרנות ורצון להבין טוב יותר את העולם, ומתוך שאיפה לשפר את מצבנו מתעוררות בנו שאלות כמו איפה אני? מי אני? מה אני? ומה צופן לי המחר?אנחנו חוקרים את המציאות הזו כפי שילד קטן מטייל בחדר וחוקר את סביבתו. לאחר מכן, הוא גדל ובונה מכשירים; הוא מנסה לפתח אמצעים שונים כדי לחקור את עצמו ואת העולם שסביבו. המציאות כולה נחלקת לשני חלקים: האדם, ומה שמחוץ לו.

ישנם הגורסים כי מוטב לאדם לחקור את עצמו ולשנות את עצמו, ובעקבות כך העולם שסביבו ישתנה. באופן זה הוא יקבל אותו אחרת, יירגע ויראה את העולם כטוב יותר. אחרים סוברים כי עדיף להישאר כפי שאתה, "לקרוע את העולם" ולהתאים אותו אליך, בין כך ובין כך, לא ניתן לומר שאנחנו ממש מסתדרים עם החיים. המצב הטוב ביותר, שבו האדם באמת מסתדר עם העולם, הוא כמובן מצב האיזון. עבורו, מצב האיזון הוא מצב שבו כולם יבינו אותו וירצו בדיוק את מה שהוא רוצה.

תחושת האיזון עם העולם דומה לתחושת העובר ברחם אמו - הכול קיים רק כדי לטפל בו. אין צורך בהתנגדות כלשהי, או בבנייה של חומות הגנה למיניהן. במדע, המצב הזה מכונה "הומאוסטאזיס": "הומו" פירושו דומה ו"סטאזיס" פירושו מצב. למצב זה נמשכים כל הגופים הקיימים במציאות. חוקי הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה מסבירים כי הסיבה היחידה לתנועה של כל חומר - דומם, צומח חי או מדבר - היא הימשכותו לאיזון עם סביבתו.

כדי להגיע לאיזון עם העולם על האדם לדעת מי הוא, מה טיבו של העולם הסובב אותו וכיצד ניתן להגיע להשתוות הצורה עימו. כל חקירתנו את העולם ואת מה שבתוכנו נעשית על ידי המדע. המחקר מתבצע בדרכים רבות, באמצעים שונים, בעזרת שיטות ומכשירים שאותם אנחנו מפתחים. ואכן, מדור לדור ומשנה לשנה אנו מתקדמים במחקר יותר ויותר. אך למרבה הצער, ככל שהמדע והטכנולוגיה מתקדמים, חיי האדם הופכים להיות מאושרים פחות.

כולנו באמת רוצים להגיע למצב של שלמות ושלווה, אך בפועל המציאות רק הופכת לקשה ומאיימת יותר. מנין אם כן נובעת הבעיה אם כולנו שואפים לטוב. העניין הוא שאיננו מכירים את המציאות הכללית: מה היא, כיצד היא מתנהגת, איך היא בנויה ופועלת עלינו. איננו יודעים מהו הדבר שאליו עלינו להשתוות.

נראה כי למרות שאנו חודרים לעומקו של החומר ומנסים להבין את הטבע שלנו ושל העולם החיצון, איננו מצליחים לגלות מה הטבע רוצה מאיתנו, לשם מה הוא בכלל קיים ומהי התכלית של כל פרט שבו.

ישנם אלו החוקרים את צורתו החיצונית של החומר. ישנם אחרים המעמיקים במבנה החומר, עד לרמת המולקולות והיחסים הכימיים ביניהן, לרמת האטומים ולתוך תוכם.החוקרים המתקדמים טוענים כי בדרגת עומק מסוימת החומר כאילו חומק ונעלם, ומשם והלאה הם כבר אינם מבינים מה קורה. סיבת הדבר אינה חוסר בכלי מחקר משוכללים יותר, אלא מבנה האדם ויכולת התפיסה שלו את המציאות.

בדרגות קיום בסיסיות האדם חש כי הוא מתקיים במציאות ויכול לעשות עימה ככל העולה על רוחו. בדרגות פנימיות יותר, הוא כבר מרגיש שהמציאות עושה בו כרצונה. ובדרגות פנימיות עוד יותר, הוא מתחיל לראות כי לא כך ולא אחרת, אלא הוא בעצמו בונה את המציאות - המציאות היא כהעתקה ממנו. על כך מדברים החוקרים המודרניים. הם טוענים כי ישנו איזשהו גבול שלאחריו תפיסתנו כבר אינה משגת, וכאן היא למעשה נקודת המפגש בין המדע ובין חכמת הקבלה.

קפיצות בזמן
הקבלה מסבירה כי ישנן צורות חקירה שבאמצעותן אנו יכולים לחדור אל תוך הסיבות, ולהבין בצורה ודאית  מדוע קיים העולם, מה הוא רוצה מאיתנו, וכיצד אנו יכולים להתקיים באיזון עמו, איזון המורגש בנו כשלום ושלווה. אלה שכבר חקרו זאת נקראים מקובלים, ובכתביהם הם מספרים על תוצאות מחקרם. לדבריהם מאחורי החומר הנראה לעינינו עומדים הרצון והמחשבה של הטבע.

רצון ומחשבה אלו מקיפים, משגיחים ומפעילים את כל המציאות במטרה להיטיב לה, והם  החוק הכללי של המציאות כולה. כלומר, החוק הכללי של המציאות הוא השפעה שלמה, נתינה מוחלטת, ועל החומר המצוי בתוך המציאות להתאזן עימו. חכמת הקבלה עוזרת לנו לקבל ולהרגיש את יחסה האמיתי של המציאות אלינו, כך שנוכל להקרין בחזרה אליה את אותו היחס, ולהגיע לאיזון עימה. מכאן גם מקור שמה - "חכמת הקבלה".

בגילוי המציאות האמיתית ישנן דרגות הנקראות "עולמות". כשם שהמדענים יכולים להתעמק במבנה החומר או לצפות למרחקים בעזרת מכשירים כדוגמת המיקרוסקופ או הטלסקופ, כך, על ידי חכמת הקבלה, חודרים חוקרי המציאות לתוך המחשבה המקיפה את המציאות. התקדמות זו בחקר המציאות היא הרפתקה אמיתית. האדם מתחיל להרגיש ולראות את העתיד ואת העבר שלו. הוא מגלה שלמעשה אין זמן, ושהכול כבר קיים.

באפשרותו לנוע בציר הזמן, כפי שאנו תופסים אותו עתה, לחזור אחורה או להתקדם קדימה אפילו מעבר למצבו הנוכחי. האנשים הללו שיכולים לבצע קפיצות בזמן נקראים "נביאים". הם אינם מדמיינים או חוזים את העתיד, אלא פשוט התקדמו מספר דרגות קדימה, ונמצאים כעת באותה המציאות שאליה כל האנושות תגיע בעתיד.

משם הם מספרים לנו על תחושתם ב"הווה שלהם". למעשה, ביכולתם להיות גם "היסטוריונים טובים" - לחזור לאחור למצבים שבהם היתה האנושות, לחוות אותם ולספר לנו אודותיהם. פעמים רבות ניתן למצוא בכתבי המקובלים תיאורים של מאורעות שהיו קודם זמנם. לדוגמה, כיצד אברהם הלך ממקום למקום, פגש דמויות שונות, התבטא ופעל באופן מסוים.

כיצד ניתן לדעת כל זאת? ובכן, אותו מקובל חוקר פנה לאחור על ציר הזמן, הגיע למצב שהיה בו אברהם, דהיינו לאותה הדרגה, וסיפר לנו על כל המציאות הזו מתוך נוכחותו המלאה בה. ביכולתו לקחת את כל ההתרשמויות שלו משם ולהעבירן לנו. בעל הסולם מתאר זאת באופן הבא:

"משום שאותם, שבאו למדרגה, ששם היה עומד אברהם, או מי שהוא, אז הם רואים ויודעים, כמו שאברהם ידע וראה. לכן הם יודעים, מה שאברהם היה אומר. וכמו כן בכל הדרשות חז"ל, מה שהיו מפרשים את הפסוקים של התורה, את כל זה היה משום, שגם הם השיגו את המדרגה. וכל מדרגה ברוחניות הוא מציאות, שכולם רואים המציאות. כמו שכולם שבאים לעיר לונדון באנגליה, כולם רואים מה שיש בעיר, ומה שמדברים בעיר" (בעל הסולם, מאמר "רוחניות נקרא, מה שלא יתבטל לעולם").

רשימות
חוץ מן היכולת לנוע על פני ציר הזמן, המקובלים מגלים גם כוחות נוספים הקיימים במציאות. לא במקרה מסופר במדרשי האגדה אודות רוחות, שדים ומלאכים למיניהם. אף על פי שמדובר בדברים אחרים לחלוטין  ממה שהאדם מסוגל עתה לשער, כדאי לציין כי הכוחות הללו אכן קיימים. המקובל שחוקר את הטבע לעומקו מתחיל להבין מהם הכוחות שפועלים בטבע. הוא מתקשר אליהם ומשתמש בהם לטובת התפתחותו שלו והתפתחותה של האנושות כולה.

אף על פי שהכניסה לחקר המציאות דורשת מאמץ מסוים, יש להבין כי היא תופסת את כל פנימיות האדם וממלאת אותו. האדם שחוקר את המציאות מגלה מהי תכלית הקיום ולאן עלינו להגיע. הוא מבין מה הסיבה לבעיות השונות שבהן אנו נתקלים. כלומר, הקבלה אינה רק בגדר מחקר תיאורטי. זוהי שיטה מדעית, יישומית המיועדת לעזור לאדם בקיומו בכל רגע נתון. באמצעותה מגלה האדם את העתיד ואת העבר.

הוא יודע אז עם אילו תכונות הוא ירד לראשונה לעולם הזה לפני מספר מסוים של גלגולים, ומהי הדרך שעליו לעבור. מתוך ראייתו את שתי הקצוות הללו הוא כבר מבין כיצד לעשות זאת על הצד הטוב ביותר. ביכולתו לראות מהם הכוחות הפועלים עליו בכל נקודה נתונה על פני ציר הזמן. למשל, מדוע הוא צריך להתחתן דווקא עם אישה מסוימת ומדוע ילדיו הם כאלה, וכן הלאה. כל הפרטים הללו חתומים מראש. גם המדע כבר יודע היום כי הכול נובע מן הגנים המוטבעים באדם.

סיפור ידוע מספר על זוג תאומים יתומים שהופרדו בגיל צעיר מאוד והקשר ביניהם ניתק. כעבור שלושים שנה מצאו כי האחד גר במדינה אחת והשני באחרת. מתברר כי השניים רכשו את אותו המקצוע, התחתנו עם נשים בעלות שם זהה, העניקו לילדיהם את אותם השמות והם אפילו מתגוררים בבית דומה. הדברים מתרחשים כך מכיוון שהנתונים הפנימיים של האדם הם שמגדירים את מה שיקרה לו בכל אחד מן המצבים שיעבור בחייו.

בפסיכולוגיה זוהי תופעה ידועה. יש את אלה שכל הזמן "מסדרים" אותם, ויש את אלה שכל הזמן מסדרים את כל מי שמסביבם. הקבלה מכנה את ההכנות הפנימיות הקיימות באדם ומנתבות את מהלך חייו בשם "רשימוֹת". כל מצב העובר על האדם במהלך חייו נועד ללמד אותו משהו שיקדם אותו לעבר השגת המטרה הסופית. אם האדם יגלה את הכוחות הפועלים עליו ואת המבנה הפנימי שלו עצמו, יהיה באפשרותו להתכונן מראש לכל המצבים העתידיים.

אם האדם יידע כיצד להימצא באיזון עם החוק הכללי של המציאות, המציאות תיראה לו הפוכה לחלוטין מכפי שהיא נראית לו עתה. חכמת הקבלה אינה מיועדת לידיעת המציאות כך שהאדם יוכל להתפלפל על המצוי בעולמות העליונים. הקבלה מלמדת את האדם לשלוט בגורלו בכל רגע ורגע. כל המאורעות והכוחות שלוחצים על האדם מיועדים להביא אותו למצב שבו הוא עצמו ינהיג את המציאות. להנהיג משמע: להיות באיזון עם המציאות בכל רגע ורגע של קיומו בה.

אם כן, משימת האדם היא לגלות מהו "המצב המאוזן".