אפשר להבין קבלה?

& אפשר להבין קבלה?

בכל פעם שאנו רוצים ללמוד משהו - באוניברסיטה, בבית הספר או בכל מקום אחר, אנו בוחרים ללמוד בצורה מסוימת שאליה התרגלנו עם השנים.

בכל פעם שהאדם רוצה ללמוד משהו - באוניברסיטה, בבית הספר או בכל מקום אחר, הוא בוחר ללמוד בצורה מסוימת שאליה הוא התרגל עם השנים. מאז שהוא ילד, הוא רגיל שכשהוא יושב מצד אחד וממולו עומד מישהו ומסביר או משרטט על הלוח, אז יש לו תבנית בראש, והוא רוצה להבין מה שהמורה מסביר. להבין על מה מדובר. עד כה מטרתו הייתה ללמוד פיזיקה או מתמטיקה, ועכשיו הוא בא ללמוד להתפתח רוחנית, מה ההבדל? הוא יושב ומנסה להבין. לא סביר בעיניו שיש דרך אחרת ללמוד.

אז גם עכשיו, אתה קורא את המאמר הזה ומנסה להבין. הסוד הוא, שאי אפשר להבין רוחניות.
כל אחד מאיתנו נמצא במדרגה רוחנית אחרת. כל אחד והדרגה שלו, נקרא לדרגה x, ואנחנו רוצים לעלות למדרגה y. לעשות את הקפיצה המיוחלת שלנו. להתפתח. הבעיה היא, שמה שחסר לנו בכדי לעבור מ- x ל- y איננו ידע. זה לא קשור להבנה. המדרגה הבאה של האדם מבחינה רוחנית לא קשורה לכמות ידיעותיו, או ליכולותיו האנאליטיות.
לדוגמא, אהבה. אני רוצה למצוא אהבה. אף פעם לא אהבתי. כמה ספרים אני נדרש לקרוא על אהבה בכדי לחוש אותה? כמה סרטים אני נדרש לראות? כמה קורסים אני נדרש לעבור בהצלחה? כולנו יודעים שאף אחד מהמאמצים הללו לא יקדם אותי למטרתי.
זה הסוד. אם היה בי במצב x משהו ששייך למצב y - כבר הייתי במצב y. אבל מכיוון שזה מצב עליון ממני, בשל יותר, אין לי יכולת לתאר לעצמי מה יש במדרגה הזאת. בגלל זה היא נקראת "המדרגה שמעליי".
נקודת המוצא שלנו היא שאני נמצא ב x והמורה שלי נמצא ב y.
האם סיפוריו של המורה על y מספיקים בכדי שאתקדם? האם כשאני נמצא ב xאני יכול לדעת מה יחכה לי ב y ? האם אני יכול בכלל לרצות את y?
לא. אני יכול לרצות אך ורק את מה שמוכר לי. אני יכול לרצות את x+1. אני לא יכול לרצות את y. אני יכול לרצות משהו שנראה לי תוספת על x. אם הייתי רוצה את y, הייתי מקבל y.
מכאן נוכל להסיק שהמטרה שלנו איננה להבין את y אלא כדי לחפש בתוכנו רצון וקשר למדרגה אחרת. גבוהה ממך.

איך עושים את זה?
כמו אמא שנמצאת סביב הילד ומחכה שהוא יבקש לאכול. האם האוכל כבר מוכן? מוכן. מה הוא צריך לעשות? הוא צריך לבשל את האוכל? הוא צריך להבין לפרטי פרטים ממה האוכל מורכב? הוא צריך לדעת כמה קלוריות יש בכל פרוסה? לא. הוא צריך לבקש מאמא אוכל. את כל השאר היא עושה. הוא רק צריך לדעת לבקש את הדבר הנכון.

איך מבקשים את הדבר הנכון?
השאלה היא, מה היקום רוצה לתת לי. כי אם אדע מה ברצונו לתת לי, אדע מה לבקש. אם אבקש משהו אחר, הוא לא יתן לי. אני צריך לבקש ממנו את הבקשה הנכונה.
דמיינו לעצמכם, אזרח מן השורה, שמגיע לפגישה עם ראש הממשלה ואומר "ראש ממשלה יקר, אני מעוניין שתאפשר לי כניסה למאגרי הנשק הגרעיני במדינה". מדוע? שואל אותו ראש הממשלה, "מכיוון שאני רוצה ללחוץ על הכפתור ולהשמיד את כל האנושות". האם ראש הממשלה יתן לו? ודאי שלא, מכיוון שיש חוסר השתוות צורה בין מה שאדם רוצה לקבל לבין מה שראש הממשלה רוצה לתת.

אבל אם יבוא אותו אדם לראש הממשלה ויאמר לו שאת כל הזמן שלו ואת כל הנכסים שלו הוא רוצה לתרום ולהשקיע עבור עניים ונזקקים, האם ראש הממשלה יסכים? ודאי.
זאת אומרת, מה שחסר לי זאת הבקשה הנכונה, התפילה הנכונה. ברגע שהיא תהיה, היא תתגשם. אני צריך, וזה בדיוק הסוד, להתאים את עצמי למה שהעליון רוצה לתת לי ולא למה שאני רוצה לקבל.
באתי ללמוד רוחניות, יש אנשים שחוו אותה והם כותבים לי ספרים. הם לא כותבים על מה שאני רוצה. אני מסוגל לרצות רק את מה שנמצא בתוך האגואיזם שלי ועוד קצת.
רוחניות לא נועדה שיבינו אותה. וכמה שננסה להבין אותה יותר, כך נמצא את עצמנו מיואשים יותר ויותר.

במהלך התהליך שאני עשיתי למדתי שלא משנה כמה חכם אתה. למה? כי שכל זה בסך הכל מערכת שמשרתת את האגואיזם. מחשבון של האגו. וכשמגיעים לדרגה רוחנית, מגלים שאין שם שכל ואין שם אגו. ולכן, שכל לא יכול לקדם אותנו כשמדובר ברוחניות. אז מה כן?

איך מתקדמים רוחנית?
הכח העליון, הבורא, הוא "כוח טוב ומטיב", כך מקובלים טוענים. אך מהי בדיוק ההטבה שהוא רוצה לתת לי? אם היה רוצה להטיב לי בכסף, היה כבר מטיב, אבל הוא לא מטיב. כנראה שמושג ההטבה עבורו הוא שונה. אז מהי ההטבה בשבילו?
-הוא רוצה לתת לי את תכונתו. להיות משפיע כמוהו.

האם אנחנו מבינים איזו מתנה זאת?
הכח העליון רוצה לתת לי את גדלותו, את תכונתו, להיות גדול כמוהו, את תכונת ההשפעה. זאת המטרה. בשביל זה הוא ברא אותי, כדי להטיב לי. רק כשאנחנו בעצמנו נהפוך להיות משפיעים, נוכל להרגיש מה זה "טוב ומטיב". כרגע אין לנו כלים לכך, כמו שאמרתי, זה y בשבילנו.

לסיכום
קבלה לא מלמדת שום דבר חדש. זו הסיבה שבגללה אתה לא צריך להיות חכם. הקבלה בסך הכל עוזרת לקלף בתוכי את מה שהנשמה שלי כבר יודעת. עטינו עליה כל כך הרבה הסתרות, כל כך הרבה לכלוך, כל כך הרבה פחד וקליפות, עכשיו רק לקלף.