למה מדיטציה חייבת להיות מעשית?

& למה מדיטציה חייבת להיות מעשית?

רבים מאתנו מבקשים למצוא בעזרת תרגול המדיטציה רוגע, שלווה וקצת יותר שקט. זה טוב וזה מבורך ואכן אלו חלק ממטרות התרגול, אך כדי באמת להשיג את המטרה העיקרית של התרגול עצמו עלינו להביא את השקט והשלווה שהשגנו במדיטציה וליישם אותם בחיי היומיום

רבים מאתנו מבקשים למצוא בעזרת תרגול המדיטציה רוגע, שלווה וקצת יותר שקט מהמחשבות שאינן מרפות. זה טוב וזה מבורך ואכן אלו חלק ממטרות התרגול, אך כדי באמת להשיג את המטרה העיקרית של התרגול עצמו עלינו להביא את השקט והשלווה שהשגנו במדיטציה וליישם אותם הלכה למעשה בחיי היומיום, אחרת המדיטציה תישאר כלי ריק מתוכן כי לא הוצאנו מהכוח אל הפועל את השינוי הפנימי שנוצר בנו. זו הסיבה שאני משתמש בצמד המילים " מדיטציה מעשית" שנראה כסתירה כי הרי המדיטציה היא כביכול טכניקה בא אני מנסה להשתחרר מכל עשייה, כל שכן מכל מחשבה...

אין כאן סתירה. ההיפך הוא הנכון – המדיטציה מלמדת אותי עשייה נכונה. למה הכוונה? כאשר אני חווה רוגע ושלווה פנימית, כאשר אני מגלה כי בעצם יש אפשרות להגיע לשקט מהמחשבות על ידי התבוננות חסרת הזדהות בהן וללא הפעלת כל מאמץ, הרי אוכל אט אט לפעול בצורה דומה ביומיום.

לדוגמא אני יכול לנסוע באיילון הפקוק, לבכות על מר גורלי, להתעצבן על כל נהג שמנסה להידחף לפני, להחזיר לנהג שחתך אותי קודם לכן...לפתוח את החלון ולהראות לו מה אני באמת חושב עליו... מצד שני אם אני מתרגל והמוח שלי כבר מאומן בשקט והתחלתי לחוות קצת שלווה פנימית הרי שיש ביכולתי לשנות את התנהגותי. אני כבר לא עבד לתגובות האוטומטיות והאימפולסיביות. השקט מביא ליכולת לחכות שנייה לפני שאני מחליט להגיב ו"להחזיר" לנהג שחתך אותי. המוח " צועק" – "תראה לו מזה , אין הוא מעז..." , אבל אתה מסוגל להפעיל כוח פנימי בתוכך חזק יותר מאותה "צעקה" ואתה מחליט לא להגיב. אני קורא לזה "לרדת מהחוטים". כבר אינך מתנהג כאוטומט והשגת יכולת בחירה.

ההתגברות והשליטה עצמית הם חלק מאותו יישום של תרגול המדיטציה. תרגול המדיטציה אינו רק ישיבה בעיניים עצומות למספר דקות ביום. תרגול המדיטציה חייב להתרחש כל הזמן, בכל רגע ורגע. רק אז ניתן לומר שאנו באמת יוצרים שינוי בחיינו.

מדיטציה מעשית היא היכולת ליישם את השקט בראש ואת התובנות שקבלנו מהתרגול במציאות עצמה, בכל תחום בחיינו – זוגיות, עבודה, אכילה, חינוך הילדים, וכו'. כדי שתהיה אפקטיבית ובאמת תיצור שינוי במציאות חיינו המדיטציה חייבת לחלחל אט אט ליומיום, דווקא למקומות בהם נראה כי אין שום קשר למילה הזו – מדיטציה. כדי לעשות זאת עלינו קודם כל להשתחרר מהדעה שמדיטציה היא ל "רוחניקים"  והיא שייכת אך ורק לטכניקות של המזרח המערבות ישיבה בלוטוס ושינון מנטרות למיניהן. לדעתי, כמתרגל כבר יותר מ- 13 שנה, מדיטציה היא אימון למוח לפני הכל. כמובן שלאחר שהשגנו שליטה מחדש על מוח ואנו מסוגלים לרתום אותו למען מטרות נעלות יותר, מופיעים רבדים עמוקים יותר, עדינים יותר.  זהו תהליך ארוך הדורש סבלנות ונחישות. לדוגמא, נוכל להסתכל על איש עסקים שהמתח, המחשבות והדאגות מעייפים אותו ולא נותנים לו מנוח. הוא מתפרנס בכבוד אבל אינו מסוגל לישון, הוא קם בבוקר ללא שמחת חיים, המתח גורם לו למכאובים שונים ומשונים. הסבל מביא אותו לחפש אחר פיתרון והוא מתחיל לתרגל מדיטציה מספר דקות ביום. אט אט עם הזמן מתרחש בו שינוי – הראש נהיה יותר שקט, מחשבותיו יותר צלולות, תחושת המתח בגוף יורדת, הוא ישן טוב יותר. למרות שהמציאות שלו עדיין לא השתנתה, הוא עצמו חווה אותה אחרת. כעבור שנה של תרגול הוא כבר יכול להיווכח בעצמו כי תרגול המדיטציה מביא לשינויים מעשיים ועמוקים בחייו שהוא יכול לחוש ולראות בפועל בהתנהגות שלו וביחס שלו לסביבה. לאחר שנה נוספת שינויים עדינים יותר מתרחשים - הוא מתחיל לבדוק איך לרתום חלק מהעסק שלו לעשייה חברתית, איך לגרום לאנשים סביבו שעובדים איתו להרגיש טוב יותר, הוא קם בבוקר מלא ברצון לעשות טוב לעצמו ולאחרים.

מדיטציה מעשית, בסופו של דבר, תביא את זה שנחוש מספיק לתרגל אותה וליישמה בפועל, לאיזון בתוכו, איזון רגשי ומנטלי אשר יאפשר לו להכיל את המציאות המורכבת במאה ה- 21 ביתר קלות ואף לתרום לשיפורה.