לדעת לסלוח

& לדעת לסלוח

לסליחה יש כוח עצום בהשפעתה עלינו ועל חיינו ויש לה גם את הכח לרפא. הרבה פעמים אנחנו אפילו לא מודעים לדברים שאנחנו כועסים בגללם ואני לא מדברת רק על כעס כלפי מישהו אחר...

לסליחה יש כוח עצום בהשפעתה עלינו ועל חיינו ויש לה גם את הכח לרפא. הרבה פעמים אנחנו אפילו לא מודעים לדברים שאנחנו כועסים בגללם ואני לא מדברת רק על כעס כלפי מישהו אחר...

חלק גדול מאיתנו שומר תחושות כעס רבות ושונות כלפי ההורים: על שלא נתנו לנו את מה שהיינו צריכים (רגשית או חומרית), על צלקות שנשארו בנו מזיכרונות כואבים מולם ועל דברים שנשארים בלבנו מאז ועד עצם היום הזה.

לפעמים בדרך אל האושר אנחנו עוברים דרך מערכות יחסים שמשאירות בנו זיכרון מר, וגם בני הזוג הנוכחיים עושים לעיתים דברים שקשה לנו לשכוח מהם. הכאב, האכזבה או תחושת הבגידה שמלווים לכך גורמים לנו לחשוב שלעולם לא נוכל לסלוח להם.

בקשרים שלנו עם דמויות ברות סמכא כמו מורים, מנהלים, רופאים ונותני שירות שונים אשר עם חלקם אנו נמצאים בקשר כמעט יום-יומי, הכעסים על משהו שהם עשו או לא עשו כפי שציפינו לא עוזבים אתונו במשך ימים שלמים.

וכמה פעמים שמעתי ממטופלים שלי ולא רק מהם, גם מאנשים בחדר הכושר ואפילו בשיחות חולין במשחקיה וכאשר אני יוצאת עם הבן שלי לטיול- שהם לא מרוצים מגופם. אנחנו דואגים להשמיץ את חלקי גופינו כמעט כל יום ואפילו מספר פעמים ביום. וזה לא משנה כלל אם אתם בריאים בגופכם או אם יש לכם איזו בעיה פיזית או מוגבלות גופנית שבגללן אינכם מסוגלים לעשות דברים שהייתם רוצים. יכול להיות גם שאתם לא אוהבים את גופכם כיוון שהוא לא מתנהג כפי שהייתם רוצים או שהוא פשוט מזדקן. בכל מקרה - אתם פשוט מתלוננים עליו.

לעיתים מחשבות\רגשות והתנהגויות מההווה או מהעבר נחקקים בתוכנו וגורמים לנו לשפוט את עצמינו, לכעוס ולהאשים עד שאנחנו כבר מפסיקים לשים לב לכך. ולא פעם אחת נדמה לנו שהחיים פשוט נגדינו ושגורלנו "על הפנים". לרובינו יש רגעים של כעס על כוחות הגדולים מאיתנו שאין לנו שליטה עליהם ואז אנחנו משתמשים במשפטים כמו "אין לי מזל", "זה הגורל שלי", "הכול מלמעלה".

אנחנו כועסים, ללא הפסקה, על מעשיהם של אחרים: על הנהג שחתך אותנו על הכביש, על הפוליטיקאים, על עלבון מאדם זר... ובמקרים רבים אנחנו מאמינים שהחיים מלאים בבעיות והסכנות שאינם תלויות בנו...

אם אתם מחזיקים בתחושות כאלה בבטן או ששמתם לב שבדרך זו או אחרת אתם מרבים לכעוס ב שורות האלה הן בשבילכם:
לרוב כאשר אנחנו בודקים האם אנו מוכנים לסלוח, אנחנו נאלצים להתמודד עם חששות שונים: "אם אסלח לו, יהיה זה כאילו אני מקבל את מעשיו", לעולם לא אוכל לסלוח לעצמי על מה שעשיתי", "אני חושש שאם אסלח – אשכח ואפגע שוב"... לשאלות אלו אין תשובות מהירות או קלות, אך ברצוני לתת לכם קצת חומר למחשבה.

אם אתם עוקבים אחרי הפוסטים שלי, אתם כבר יודעים שמחשבותינו הופכות למילים. דרך המילים אנחנו מראים את כוח היצירה שלנו, את חלומותינו, תחושותינו, רגשותינו ודעותינו ודרכן אנחנו מציגים את מי שאנחנו באמת.

למילים שלנו יש כוח. דרך המילים אנחנו מביעים את עצמינו, מתקשרים, חושבים ובשל כך יוצרים אירועים בחיינו.
למילים יש השפעה עצומה על חיינו! יש להן כוח ליצור מציאות: ליצור את חלומות היפים ביותר בחיים או להרוס כל מה שקיים מסביבנו.

אז אם אני כועסת - זה משפיע קודם כל עליי. על הגוף שלי, על המחשבות שלי, על התחושות שלי. זה גורם לי להיות משועבדת לזה... גורם לי להאמין שזה גם מה שהולך להיות בעתיד – הרי אם עכשיו לא טוב מה סיכוי שיהיה טוב יותר?

כאן בארץ אנחנו אוהבים להגיד " יהיה בסדר" נכון? מה זה אומר? שעכשיו לא בסדר? אז אם עכשיו לא טוב – למה שיהיה טוב?
המילים הופכות למעשים. אם אני מרגישה שעכשיו לא טוב לי ואני כועסת מאוד, אני מראה את זה בכל דרך אפשרית. זה משפיע על כל הסביבה שלי, על המשפחה שלי, על בני הזוג, על הילדים, על השכנים. גם אם אני רק כועסת על עצמי....

חשבו לרגע על משהו או מישהו שאתם כועסים עליו. עכשיו דמיינו את עצמכם ללא מחשבה הזאת של הכעס. האם הרגשתם שינוי כלשהו ללא המחשבה הזאת? חשוב להבין שתחושות כעס גורמת לנו לחיות בעבר ובכאב והיכולת לסלוח מאפשרת לנו להרפות מהעבר ומהכאב ולכן לא לסבול עוד ופשוט לשחרר את עצמנו מהכאב הזה שלא מגיע לנו.

לסלוח זה לא אומר לשכוח וגם לא אומר להתעלם. זה אומר לחוש חמלה, רכות, עדינות ודאגה לאחר מהסוג שתמיד שוכנת בלבנו. לתת לעצמנו אפשרות לקחת אחריות על המחשבות, המילים והמעשים שלנו, אבל לא לשפוט או לכעוס.  מזווית הראיה הזו, המקום השלו הזה זמין לנו תמיד.

לסלוח, זה אומר להשתמש במילים ובמחשבות שלנו כדי לחזק את עצמינו וליצור את המציאות בחיינו שאנו רוצים ולא כדי להקטין את האחר - הרי הוא לרוב גם לא יודע על כך שאנו כועסים עליו.....

אז אחרי כל זה, אני מקווה שתסלחו לי אם לפעמים לא הסברתי את עצמי מספיק ברור, אם לא תמיד כתבתי על הנושאים שמעניינים אתכם, וגם על זה שעדיין לא עזרתי לכם להתמודד עם כל הקשיים שבדרך....ומבטיחה להמשיך להתאמץ ולהשתפר גם בשנה החדשה.