מבנה האישיות - חלק ב'

האדם הבריא בנפשו הוא האדם המסוגל להתחבר ולהפעיל באופן נרחב את הכוח היצירתי הייחודי לו. מבנה האישיות - חלק ב'

החיים מונעים על ידי כוח המכונה "ליבידו", הדוחף ליצירת חיים (על ידי הזדווגות) ותר אחר סיפוקים מידיים והקלת מתחים גופניים.


לקבלת יעוץ אישי מד"ר פינקי פיינשטיין בשיחת חינם חייגו: 072-2285575

הדרמה שמתחוללת מאחורי הקלעים ותרומת הציור האינטואיטיבי

הפסיכולוגיה המודרנית, זו שיצאה לדרך בעקבות הגותו ועבודתו המופלאה והמכוננת של פרויד, נשענה ועודנה נשענת, בקרב חוגים רבים, על ההנחה כי האדם חי בצילו של מאבק בלתי פוסק בין כוחות שונים, אשר ביניהם משתדל האדם ליצור איזון. הכוחות המדוברים הם כוחות הדחפים המיניים והתוקפניים, שנתפסים כחייתיים, כמסוכנים וכבלתי מקובלים כשמולם עומד כוחו של האני העליון (סופר-אגו) שמטיל חיתתו בדמות רגשי אשמה כבדים בכל מקרה שקיים סיכוי או סיכון לביטוי הדחפים המולדים הללו. התפיסה היא שקיים כוח נוסף, כוחו של האגו, המתווך בין שני הכוחות הללו, ומשתדל ליצור ביניהם פשרות ודרכים לריכוך עוצמות הקונפליקטים שנוצרים ביניהם. לפי תפיסה זו החיים מונעים על ידי כוח המכונה "ליבידו", הדוחף ליצירת חיים (על ידי הזדווגות) ותר אחר סיפוקים מידיים והקלת מתחים גופניים. כמו כן ישנה הנחה כי קיים כוח הפועל בכוון הפוך לכוחו של הליבידו, והוא הכוח ההרסני, או דחף המוות שדוחף את האדם לפגוע בעצמו ובאחרים, תוך שהוא מזיק לחייו. חיים מאוזנים נחשבים כאלה בהם האדם מצליח לעדן את דחפיו ולתעל אותם אל חיים פוריים בהם במקום לנוע ולפעול בעקבות דחפיו המקוריים, הוא מוצא לו תחליפים נאותים ומקובלים לבטא את מה שבמקור נחשב לחייתי ולמסוכן.

במאמרי הקודם הגדרתי את מה שאני טוען שקיים ומניע אותנו, בני האדם, שלאו דווקא מקורו בדחפי המין והתוקפנות. טענתי כי באזור שנחשב "לא מודע", המכיל בין השאר את מה שנקרא ה"איד" (חלק ממבנה האישיות שמכיל את כל הדחפים המיניים והתוקפניים המבקשים סיפוק בכל עת), באותו איזור לא מודע קיים גם גרעין יצירתי מולד המבקש בכל עת את סיפוקו. אני מאמין כי ביטוי הכוח היצירתי הטבעי אינו צורך שמקורו פיצוי ועידון היצר המיני או התוקפני, כי אם צורך שעומד בפני עצמו.

במילים אחרות, אני טוען כי האדם מונע מכוח יצירתי השואף להגשמתו, וכוח זה הוא אלמנט בסיסי בקיומו של האדם ואינו תוצר שנועד רק לרכך את עצמתם של דחפים אחרים. האדם הבריא בנפשו הוא האדם המסוגל להתחבר ולהפעיל באופן נרחב את הכוח היצירתי הייחודי לו. אני מאמין שמרבית התסכולים והקשיים של בני האדם נובעים מקושי משמעותי לבטא את כוחם היצירתי, לגלות את המיוחד שבהם ולבטא זאת ביצירה פרודוקטיבית התורמת לסביבתם ומשנה אותה. חלק מהדרך ההכרחית הנדרשת מהאדם על מנת להתחבר לכוחו היצירתי המלא עוברת דרך המיניות והתוקפנות שלו, יתרה מזאת - ביטוי יצירתי מלא ומספק הוא כזה שמבטא גם את הדחפים האלה, ללא חשש וללא עיכובים, אך אין זה אומר שהביטוי היצירתי נועד רק לתיעול המיניות והתוקפנות.

הדרמה שמתחוללת מאחורי הקלעים
כיום מקובל להניח כי קיים באישיותו של האדם מרכיבים לא מודעים רבים. מהותו של החלק הלא מודע הוא בחוסר הנגישות של האדם, לאותו איזור, ולמעשה במצב תודעה רגיל ויומיומי אנחנו מתפקדים ומתקשרים מתוך מה שאנו תופסים כחלק המודע שלנו. זה אותו חלק שאותו אנו חווים כחלק שחושב,שמבין ושמחליט.

להערכתי, באותו איזור הנחשב כלא מודע שוכן גם הגרעין היצירתי של האדם, הצופן הסודי שמכיל את תכניות הפעולה המיוחדות לאותו אדם, המידע המקורי לגבי הדברים שיוכל האדם הזה לברוא ולחדש במהלך חייו. אותו גרעין יצירתי מבקש, במהלך כל חיי האדם, לבטא את עצמו ולהגשים את ייעודיו. במהותנו אנו כמהים לבטא את המיוחד שבנו, ולא רק לרסן את החיה שבנו. גם חיות יודעות לרסן את עצמן, מפעם לפעם, על מנת שלא לסכן את עצמן. לא נראה לי סביר שעיקר תכלית חיי האדם ומאמצי חייו יוקדשו רק לריסון משאלותיו החייתיות.

הגרעין היצירתי הלא מודע אינו נגיש באופן רגיל. לא ניתן "להחליט" שעכשיו נהיה יצירתיים יותר. המוח החושב וההגיוני מתקשה ליצור קשר ותקשורת עם הגרעין היצירתי, וכנראה שאף תורם, מדי פעם, לדיכוי ביטוי שלו. את התקשורת וההפעלה של הגרעין היצירתי ניתן לייצר, אך נדרשים אמצעים המובילים לספונטאניות, להיעדר פחד מטעויות, להפעלת האינטואיציה ולשימוש ברגשות ככוח יצירתי במקום ככוח שמנהל את החיים, לטוב ולרע.

באותו איזור לא מודע קיימת גם הביקורת העצמית הלא מודעת. מעטפות של פחדים, מעצורים וחששות, שהאדם מפנים במהלך חייו מבלי משים, הפועלים ללא לאות לדכא ולהגביל ככל הניתן את הביטוי היצירתי הגולמי של האדם. לעומת הכוח היצירתי המבקש ביטוי והגשמה הולך ומתפתח כוח שמתנגד לו ובולם את צעדיו.

מערכת היחסים הנוצרת בין הגרעין היצירתי לבין הביקורת הלא מודעת קובעת למעשה את מידת הביטוי היצירתי ומידת ההגשמה העצמית שירשה לעצמו האדם. היצירתיות היא מרכיב טבעי וגנטי. היא חלק מהדפוסים המוטבעים עמם מגיע האדם לעולם. מרחב מתאים נטול שיפוט ופחד יאפשר לה לצמוח באופן תקין ולבטא את עצמה. במציאות האנושית דבר זה כמעט ולא מתרחש, ולמעשה כל אדם מפתח את מערך המעצורים והמגבלות שלו, במינונים שונים ובצורות שונות.  במהלך צמיחה והתפתחות תקינים מגלה האדם כי חסרים דברים בחייו, כי הוא זקוק ליותר ממה שיש לו ולשינויים במה שקיים במציאותו, דבר שידחוף אותו לחפש אחר הגרעין היצירתי שבו.

אם אבחן את השפעתו התרבותית של פרויד ניתן לראות את הצו החברתי בו אנו חיים: על כל אדם לרסן את דחפיו באופן נאות ולהימנע מחיכוכים עם סביבתו, כפי יכולתו. החברה בה אנו חיים אינה מטיפה להגשמה עצמית ולביטוי יצירתי ומקורי, וזאת על רקע תשומת לב רבה מדי לריסון דחפים (עיסוק במה לא לעשות, אנרגיה שלילית) במקום תשומת לב לצמיחה ולשינוי (עיסוק במה כן לעשות, אנרגיה חיובית). יתרה מזאת - החברה מתגמלת ומפרגנת למי שמקריב את זמנו ואף את חייו למען אחרים, גם אם בכך פגע בנתיב צמיחתו הטבעי והבריא.

תרומת הציור האינטואיטיבי
לפני שאפרט את תרומת הציור האינטואיטיבי אשוב ואדגיש את מה שאמרתי מספר פעמים בעבר, אך הכרחי לשוב ולומר: כשאני כותב "ביטוי יצירתי" איני מתכוון לכל מעשה אמנות באשר הוא, כלל וכלל לא. המעשה היצירתי שאני מתכוון אליו הוא כזה שכל הזמן מחדש ומתחדש. היצירתיות הטבעית והאותנטית מצויה בתנועה מתמדת, גם אם הסגנון והנושא שלה קבועים ואינם משתנים. יצירתיות היא כוח שפועל לשינוי הסביבה. יצירתיות היא כוח שניתן להפעילו באורח ספונטאני ללא תכנית מוקדמת וללא שום הכנה מיוחדת. יצירתיות היא פעולה של בריאה "יש מאין". יצירתיות היא בהכרח מרפאה ומאזנת, גם אם היא גורמת לאדם לכאוב או לכעוס. יצירתיות היא ביטוי הרגשות באופן נרחב, באמצעות ערוץ ושפה ייחודיים. יצירה המנותקת מהרגשות המבעבעים באדם אינה נחשבת בעיניי כביטוי יצירתי אותנטי.

הציור האינטואיטיבי אותו אני מכיר ואותו אני מדריך פועל מתוך מצב של מינימום ביקורת עצמית. ההנחיה וההולכה של המדריך גורמת למצייר להתבטא באופן שאינו מובן לו לחלוטין, הוא משתמש בצבעים ובצורות באופן לא צפוי ולעתים אף לא מוכר. ככל שהדבר מתרחש באופן מעמיק יותר, מצליח המצייר, בסיוע מדריכו, לבטא ולהחצין את הגרעין היצירתי הלא מודע שלו. ביטוי זה אפשרי רק דרך גיוס הרגשות וכל דרך לבלום את הביטוי הרגשי תגרור בהכרח גם את בלימת היצירתיות.

ציור זה קרוי "ציור אינטואיטיבי" משום שהוא ניזון מהאינטואיציה, ממאגר הידע הסמוי והלא מודע של האדם. הביטוי היצירתי- אינטואיטיבי מאפשר לאדם לעשות את מה שאינו מסוגל לעשות במבנה החברתית בו אנו חיים - להתבטא באופן חופשי וללא צנזורה, מבלי להיפגע מכך ומבלי לפגוע באיש. שפת הסמלים של היצירה האינטואיטיבית מאפשרת את ביטויים היצירתי של הרגשות, ללא מגבלה, וזאת מבלי שהחלק המודע יהיה שותף לכך או יבין זאת. המופלא הוא בכך שאיננו חייבים לדבר על זה על מנת לבטא את זה. אם אנו מגיעים למצב של יצירה חופשית ללא ביקורת, אנו מטפלים בעומס הרגשות שאנו מדחיקים במשך כל יום, דבר שמחייב אותנו לבזבז אנרגיה עצומה בלהתאפק ולהתאפק.

ככל שהציור האינטואיטיבי (או כל פעולה דומה) מבוצע יותר ויותר כך הולך ומתכווצת אחיזת הכוח הביקורתי הלא מודע, והחיים של האדם הופכים ליצירתיים יותר, ספונטאניים יותר, עשירים יותר ובוודאי שמעניינים יותר. היכולת לעשות שימוש יצירתי ברגשות מאפשרת לאדם להשתחרר מהכלא הרגשי בו הוא נתון, וגם אם הוא חווה מצוקה רגשית משמעותית, בתוך תוכו הוא יודע שבקרוב, באמצעות פעולה יצירתית, יוכל לטפל ולרפא את מה שכעת מעיק.

לקבלת יעוץ אישי מד"ר פינקי פיינשטיין בשיחת חינם חייגו: 072-2285575







עוד באותו נושא:

עדיין אין תגיות נושא למאמר זה