אימון אישי: שינוי בהתבוננות הפנימית

& אימון אישי: שינוי בהתבוננות הפנימית

תהליכו של אימון ממוקד לשינויים בחיינו מאפשר לנו לבדוק באופן הכרתי את החלומות, היכולות, העוצמות, הרצונות, הערכים, ניהול הזמן והניהול האישי שלנו.

האם אנחנו מאפשרים לעצמנו לעשות שינויים בחיים שלנו? האם אנחנו דואגים להגשים את החלומות הקטנים והגדולים שלנו? כמה פעמים בחיים שלנו החלטנו לעשות שינוי, אפילו התחלנו תהליך, אבל איך שהוא מול המרוץ המטורף של החיים השינוי לא התרחש, מצאנו את עצמנו שוב באותו מקום מאוכזבים מעצמנו פעם נוספת? האם אנחנו משתמשים בעוצמות שלנו בחיי היום-יום, מבלי לאפשר לפחדים שלנו להשתלט על חיינו?

תהליכו של אימון ממוקד לשינויים בחיינו, מאפשר לנו לבדוק באופן הכרתי את החלומות, היכולות, העוצמות, הרצונות, הערכים, ניהול הזמן והניהול האישי שלנו. אמנם יש בנו כאלה ברורים ומוגדרים, אך רובם מסתתרים מתחת לאמונות מגבילות, פרדיגמות מעכבות, מצבי משבר, וחוסר זמן. החיים שחולפים ועוברים משאירים ברוב המקרים את החלומות ואת עצמנו אי שם מאחור. מתי בפעם אחרונה בדקנו עם עצמנו את המקום אליו הגענו והאם המקום שאליו הגענו הוא המקום אליו רצינו להגיע, העבודה בה רצינו לעבוד, האישה/גבר איתו אנחנו מחלקים את חיינו, החברים איתם אנחנו מבלים, העיסוקים הקטנים, התחביבים, האהבות שלנו? האם כל זה נמצא בהכרה ובשליטה שלנו, האם באמת אנחנו מכירים את עצמנו כמו שאנחנו מאמינים? ברוב המקרים, חלקים שלמים מאיתנו נשכחו אי שם בתת ההכרה שלנו, שנוצר מרשימות ישנות וקדומות, מפיצוים כאלה ואחרים, אשר לא תמיד משקפים את אישיותנו ונשמתנו. אם נתבונן היטב בתוכנו נגלה שאנחנו חיים תחת עומס עצום, שהקשב הפנימי שלנו לא מתפקד באופן מודע, לכן אינו מאפשר לנו מיקוד בשינויים שאנחנו רוצים לעשות.

השלב הראשון בשינוי יהיה הזיהוי וההכרה במצב הקיים, בשילוב רצון כן ואמיתי לעבור תהליך פעיל ומדיד. לבחון בנו מה אנחנו עושים מתוך הרגלים, פחדים, תקיעויות. האם אנחנו באמת ובתמים מקשיבים לעצמנו, להוויה שלנו? האם המחשבה האוטומטית הזו שלנו כל כך עמוסה, שאין אנו רואים דבר מלבד העומס הנוכחי הקיים?

בשלב השני נבדוק את הערבוב שאנחנו מבצעים בחיינו בין המחשבות שלנו למעשים שלנו. בין האני שלנו ובין האחרים הסובבים אותנו. בין החלומות שלנו לחוסר הפרגון שלנו לעצמנו. בין ההתנהלות היומיומית שלנו אל מול השדונים הקטנים המשתלטים ומנהלים את חיינו ואת הזמן שלנו. עצם החלוקה תאפשר את הצעד הראשון, תבודד ותפנה את תשומת ליבנו לקשב הפנימי שלנו, לעצמנו. אחד הדברים המשמעותיים שמהם חשוב כמובן להשתחרר זוהי אותה מחשבה אוטומטית, הבוחשת בראשינו, זו שברוב המקרים אין בה מסקנות ותוצאות מעשיות, אלא רק בזבוז משווע של זמן. גם להבדיל, המחשבה הקופצת, זו שבאה לבקר לפתע ונעלמת, חוזרת ונעלמת, הינה מקור לעיכובים בחיינו. תהליך השינוי האישי, יפנה את מלוא תשומת הלב, הקשב והאנרגיה שלנו למחשבה הכרתית שתיקח אחריות על מה שקורה בחיינו. למודעות מה עושה לי באמת טוב ותאפשר לנו לראות כיצד נוכל לנהל את הקיום העצמי שלנו כדי להוציא את המיטב מכל מצב. היכולת האקטיבית לעשות הפרדות בין המחשבה והרגש ולראות כל דבר במקומו תעניק לנו את המקום שלנו. ברגע שנדע להפריד בין הדברים כל חלק יימצא במקום שלו ונקבל תחושה חזקה של איזון.

בשלב השלישי נעשה שינוי בין הטוב שיש בנו לבין המיותר שלקחנו על עצמנו. נאפשר בתוכנו את היכולת לא להאשים, לבקר או לשפוט את עצמנו על כל דבר. זה אינו בונה, מחזק או מעצים ובעיקר מעכב. כשאנחנו כועסים על עצמנו אנחנו מייצרים סתירה פנימית בין רגש למחשבה. בדרך כלל זה נובע מכך שאנחנו לא יכולים לתת את מה שמבקשים מאיתנו. כשנלמד לעשות את ההפרדה, נחסוך לעצמנו זמן וכאב מיותר.

בשלב הרביעי נלמד לעשות שינוי בניהול הפנימי שלנו. אם בעבר לדוגמא נפגענו (פגיעה תמיד מתחילה ב-בבטן) משם זה עולה למעלה לכיוון הפה ומהפה יצאו מילים שלא תרמו לאף אחד ואף ליבו ברוב המקרים את הסיטואציה, לכן כאשר זה כבר מגיע לראש, לחשיבה, זה הרבה פעמים מאוחר מדי. כשניצור את השינוי, נלמד איך להפעיל קודם את המחשבה ואז התגובה תגיע באופן רציונאלי והשליטה שלנו על המצב תהיה מוחלטת.

בשלב החמישי נלמד להתבונן על הדברים ממרחק מסוים, נדע להעריך את משקלם האמיתי בחיינו וכך נאפשר לעצמנו לא לאבד פרופורציות, לתת לעצמנו פידבקים, להשתמש בעוצמות שלנו, ולתת לכל דבר את המקום והזמן.

הכול נמצא בתוכנו, זו רק שאלה של החלטה האם אנחנו נותנים למחשבות ולחיים לנהל אותנו או שהחל מהיום אנחנו נהיה אלה שננהל אותם.

הכול נמצא בנו בתוכנו, אנחנו נחליט כיצד ננווט את העוצמות שלנו, כדי נחייה את החיים שאנחנו בוחרים לחיות.

לכן החשוב מכל הוא להחליט לעשות שינויים מתבקשים, להבין שאם לא נגשים את יעודנו בחיים לשום דבר לא תהיה משמעות.

והשאלה שתמיד חשוב לבדוק עם עצמנו:
כשנגיע לגיל 90 ונתבונן לאחור על חיינו, על מה נצטער?

נחליט כאן ועכשיו שאנחנו לא הולכים להצטער על כלום.